מדוע כדאי לך להתעניין בשעוני יוקרה שאינך יכול להרשות לעצמך

לא כולם יכולים להרשות לעצמם את המותרות של שעוני יוקרה. חובבי שעונים רבים כבר השלימו עם העובדה שהאינטראקציה עם התחביב הזה טומנת בחובה סבלנות והתנזרות כאחד, מהסיבה הפשוטה שלא תמיד ניתן לקבל את כל מה שהעין אוהבת. עם זאת, גם צרכנים מאופקים לא יכולים שלא לצרוך בלהט מידע על מוצרים ומותגים שלחשבון הבנק אין סיכוי לפלרטט איתם. האם זה בגלל שיש להם נטייה מזוכיסטית, או שיש לכך ערך מוסף?

עם פרסום מוצרי יוקרה כמו שעוני ברייטלינג עשויה לעלות השאלה "למי המוצר הזה מיועד, ומי קונה את זה?" חובבי שעונים אפילו עושים מאמצים רבים כדי לדמיין במוחם אילו סוגי אנשים רוכשים ועונדים כמה מהשעונים היקרים בעולם – שעון בוס, שעוני g shock, שעון ארמני או שעון ראדו לגבר. רבים נוטים לחשוב שמדובר באוליגרכים ומפורסמים שמטפחים סגנון חיים מסוים, אבל ברור לנו שזה לא המצב, נכון?

בואו נסתכל תחילה על הדברים מנקודת מבט היסטורית. שעונים התחילו את דרכם כפריטים יוקרתיים במיוחד במאות ה- 17 וה- 18, ויועדו רק לבני המלוכה, לאליטות ולסוחרים החזקים בעולם. בסוף המאה ה- 19 יותר אנשים בחברה יכלו להרשות אותם לעצמם, ורק במאה ה- 20 שעונים הפכו להיות מוצר שכל אחד ואחת יכולים להרשות לעצמם. המשמעות היא שבמשך חלק ניכר מההיסטוריה של השעונים, רק בני המעמד הגבוה יכלו להרשות אותם לעצמם.

במהלך רוב המאה ה- 20, שעוני יד זולים עוצבו כחלופות זולות לשעוני יד יוקרתיים יותר. לחלופין, שעוני יד לא יקרים היו כלים פונקציונליים עם מעט ערך אמנותי או רגשי. רק בסוף שנות ה- 80 וה- 90 החלה להיווצר באמת קהילת חובבים, שהפכה את הנושא לאומנות.

מעניין ששעוני יד יכולים לשרת פונקציות דומות בימינו בדומה לכתר המלך, לבוש מלכותי של אדם אציל, או כרכרה של אריסטוקרט במאות שעברו. אנשים עשירים מאוד רוכשים שעוני יוקרה פחות או יותר מאותן סיבות כמו כולם. שעונים לא רק מהווים פריט פונקציונלי אופנתי המתקשר על טעמו, אישיותו והצלחתו של מישהו, ככל שאדם יראה את עצמו יותר הישגי (וככל שהוא רוצה להקרין את תחושת ההישג הזו), כך הוא עשוי לבחור שעון יוקרתי ומשוכלל יותר.

יש פסיכולוגיה חברתית מאחורי שעוני יוקרה ודיכוטומיה בין חובבים שמעריכים מכניקה ועיצוב לעומת אלו שמתעדפים את האסתטיקה. כמו כן, מתעורר דיסוננס קוגניטיבי כאשר דנים בשעונים שאי אפשר לרכוש מפאת המחיר, אך סיקור של שעונים יוקרתיים משרת מטרה דומה למה שעושים מגזינים של  מכוניות שמציגים מכוניות-על לצד מכוניות יומיומיות. המטרה היא לתת מענה לכל חובבי השעונים, ללא קשר לתקציב, ולהבטיח שכולם יהיו מעודכנים בתעשיית השעונים.

מעבר לכך, לא משנה מה גובה ההוצאה, קונים בדרך כלל מחפשים את אותם דברים בשעון יד. זו נקודה חשובה מאוד שיש לציין, כי לעיתים קרובות חובבי שעונים מאמינים שצרכנים עשירים מאוד רוכשים בצורה פזרנית יותר, או מבלי לייחס חשיבות למה שהם קונים. זה המקום להבהיר, צרכנים בכל רמות המחיר רוצים לקבל "עסקה טובה", מה שמביא אותי להפריך את המיתוס שכסף משנה את האינסטינקטים שלכם כצרכנים (לטוב ולרע).

מה שעושים שעוני יוקרה אולטרה-גבוהים ששעונים כמו שעון מרינר, שעוני סיטיזן או גרמין, בסקאלה נמוכה יותר לא עושים הוא לשלב דברים חדשים. הדברים האלה יכולים להיות אומנותיים או טכניים ולהתבטא בצורות מוזרות, חומרים חדשים וטכנולוגיה ניסיונית, כולם יופיעו תחילה בשעוני היוקרה. החדשות הטובות הן שבסופו של דבר, כל החידושים האלו יגיעו גם לשעונים הזולים יותר, אבל בהמשך.

דוגמה מעניינת היא שעון טורבילון. לפני כ- 20 שנה, היה קשה למצוא שעון יד מכני רציני מבוסס טורבילון בהרבה מתחת ל- 100,000 דולר. לבישת אחד מהמנגנונים המונפשים על פרק כף היד הפכה לסימן של עושר, מה שהוביל למירוץ ליצירת שעוני טורבילון באיכות דומה אך במחיר נמוך יותר בהתחשב בביקוש שצמח בשוק. כיום, ניתן לרכוש טורבילון אותנטי מתוצרת שוויץ בסביבות $5,000 דולר, ושעונים סיניים מבוססי טורבילון הפועלים בצורה הוגנת מתחילים בסביבות $1,000 דולר. זוהי הוכחה מצוינת לאופן שבו ביקוש ועניין בשוק יכולים לגרום לזמינות של אפשרויות משתלמות הרבה יותר בחלון זמן צר יחסית.

הטפטוף של טרנדים ותכונות משעונים יוקרתיים מצליחים למוצרים סבירים מציע למותגי שעונים להתנסות בחומרים ומנגנונים שאולי עדיין לא מוכנים לייצור המוני. למעשה, רוב הזמן, קוני השעונים העשירים ביותר –  הם בסופו של דבר בודקי בטא לטכנולוגיות שעונים שלא תמיד עובדות. מעבר לכך, צרכנים עשירים במיוחד של שעוני יוקרה בסופו של דבר הם הרבה יותר סלחניים מאשר הצרכן הממוצע שצורך שעון בשווי 5,000 דולר. זה אומר שיצרני השענים הכי חכמים יחפשו את הצרכים החדשים המתעוררים לפני שיעזו להפוך אותם למיינסטרים.

יש גם עניין של הערכת אמנות למען האמנות. רוב הזמן, אני רוצה ללמוד על שעונים מתקדמים חדשים כדי לחוות את מה שחדש בהם. אני לא בוחן כדי לרכוש אותם לעצמי (אם כי לפעמים זה יכול להיות נחמד), אלא בתור מישהו שמעריך את צורת האמנות שלהם ורוצה להבין איך הקומפוזיציה החדשה הזו משתנה או מוסיפה למה שקיים. אני מאמין, שחלק מתפקידם של חובבי שעונים מודרניים הוא ליצור מעין  תרבות שעונים. זה אומר שגם אם אין לך את התקציב לרכוש אחד, בהחלט יש לך דעה אקטיבית עליו. התרבות של מה פופולרי, מה אזוטרי, מה שנוי במחלוקת ומה שיפה הוא מה שהופך את שיחת השעון לדבר אמיתי ששווה ללמוד עליו, גם אם אני לא במצב של רכישה. לכן, אם אתם אוהבים שעונים ולא לומד על שעונים, אתה באמת לא משתתפים באופן מלא בתרבות השעונים ובשיח העכשווי.

ואם כבר הזכרנו את כל אלו, סיבה אחרונה להתעניין בשעונים שאינכם יכולים להרשות לעצמכם היא המוטיבציה השאפתנית. בני אדם הם יצורים מבוססי מטרה, ולעתים קרובות אנו מקבלים החלטות בחיים כאמצעי להגשמת מטרה, לא משנה כמה מטופשות חלק מהמטרות הללו עשויות להיות. לדוגמה, אדם אחד עשוי להסתכל על שעון יד שהוא אינו יכול להרשות לעצמו ולהעביר אותו לערמת הדברים שאינם, ולעולם לא יהיו, רלוונטיים עבורו. אנשים אלה עשויים להעריך את השעונים אבל לא יוצרים שום קשר רגשי או תשוקה למוצרים האלה, ולכן הפריטים האלה לא משפיעים על חייהם. לאנשים אחרים יכולה להיות גישה שונה לחלוטין. אלו רואים בשעון היוקרתי לא רק משהו שהם רוצים לענוד, אלא שהבעלות עליו הופכת למטרה. הם ישאפו להצליח לא בשביל להיות אנשי עסקים מוכשרים, אלא כדי לרכוש את מה שמרגש אותם.

אנחנו יכולים לנהל דיונים מוסריים אינסופיים על הפסיכולוגיה הזו, אבל העובדה היא שלפעמים אנשים עושים דברים נהדרים עבור העולם רק כדי לספק תגמולים אישיים צרים מאוד (כמו בעלות על שעון יד מיוחד מאוד). מוסר ההשכל של הסיפור הוא שלפעמים נדרש פרס כמו שעון יד יוקרתי שהם לא יכולים להרשות לעצמם כרגע כדי להניע אנשים להשיג מטרות גדולות יותר שאולי לא יציבו לעצמם אחרת.

אני מזדהה עם כל מי שהיה מתוסכל מחוסר יכולתו להרשות לעצמו שעון יד נחמד. זה משהו שחוויתי באופן אישי אלפי פעמים. מה שמחזיק אותי הוא העובדה שתמיד יש הרבה שעוני יד בחוץ שאני כן יכול להרשות לעצמי, הרבה מהם נמצאים ממש כאן באתר. במקביל, אני ממשיך לפתח מודעות לתרבות הצומחת והפעילה סביב שעוני יד, נשאר מרותק, ממשיך להתעניין מבחינה אינטלקטואלית, והרבה יותר שמח עם השעונים שאני רוכש. אנשים עשירים מאוד רוכשים שעוני יד פחות או יותר מאותן סיבות כמו כולם. אולי לא תוכלו להתאים את התקציב שלכם לכל מה שהלב יבקש, אבל תהיו בטוחים, שבדיוק כמו החידושים האחרונים של האייפון, גם טכנולוגיות השעונים יגיעו בסופו של דבר לכל יד.